מה לקלפי תדרים ולניהול צוות?

כשאנחנו מבקשים טבלת אקסל, האם יש מקום לדבר גם על תדרים, סמלים אנרגטיים ושפת האור? בפרק 66, אורן פוגש את מיכל טוהר לב – הילרית, מלווה תהליכי התעוררות תודעתית, ואישה שמורידה את שפת האור לקרקע המציאות.

לפני כ-12 שנה, חייה של מיכל השתנו ביום אחד. היא התיישבה מול המחשב, והידיים התחילו להקליד – מעין שפה חדשה נפתחה מולה. מאז, היא רואה את המציאות כתוכנית מתפתחת, כזו שלא שואפת לחזור למה שהיה, אלא להתקדם לקראת טוב חדש.

בפרק הזה, שבו שיחה על תודעה וארגונים משתלבת עם שאלות על ניהול ותקשורת, מיכל מזמינה את אורן לבחור קלף מתוך חפיסת קלפי תדרים. ברגע הזה, משהו עדין נפתח. בהתחלה נשימה ועמה גם תחושה. אולי אפילו תזכורת לשיחה אחרת שאנחנו לא תמיד מרשים לעצמנו לנהל במרחבים הכי רציונליים.

בפרק החדש של הפודקאסט "למצוא את הפלוס", אני מארח את ד"ר דורית רדליך-עמירב – מרפאה בעיסוק, חוקרת תקווה ומרצה לחוסן נפשי ושיקום – לשיחה עמוקה ומרגשת על תקווה בזמנים של קושי.

דורית מאמינה שתקווה היא לא רק תחושת בטן – היא יכולת. אפילו שריר שאפשר לאמן. "האדם הוא יצור מקווה", היא אומרת – ומזכירה שדווקא מתוך הייאוש מתחילה להתעורר התקווה.

האם תקווה מתקיימת רק כשיש כאב? ומה תפקידם של מנהלים בתקופות של חוסר ודאות?

האזינו לשיחה שמחברת בין כאב, חמלה, ואמונה ביכולת האנושית לקום, להתחדש – ולראות אור.

רבים מתקשים לזהות התעמרות במקום העבודה – לפעמים כי היא מתרחשת בטפטופים קטנים, לפעמים כי קשה להודות בכך בפני עצמנו. בפרק הזה אני משוחח עם סמדר צלליכין-סבו, מנהלת בכירה ויועצת, שחוותה את התופעה מקרוב ויודעת לזהות אותה גם כשהיא מסתתרת מאחורי מסכות ארגוניות.

נקודת המפנה עבור סמדר הייתה כשהיא נאלצה לפטר עובדים ש"לא באו למנכ"ל טוב בעיניים" – החלטה שלא הייתה קשורה לביצועים מקצועיים, אלא לרצון להפעיל כוח ולהשתיק.

בישראל, הנתונים מטרידים: אחד מכל ארבעה עובדים חווה התעמרות בעבודה.

התופעה הזו לא רק פוגעת בביטחון העצמי וברווחה הנפשית של העובדים – היא גם גובה מחיר כבד מהארגון דרך טעויות, תחלופת עובדים ואווירה רעילה.

אז איך מזהים התעמרות בעבודה? מה עושים כשהפגיעה הופכת לשגרה? ואיך מנהלים יכולים למנוע אותה מלכתחילה?

הצטרפו אליי לשיחה חשובה עם סמדר צלליכין-סבו, שבה נבחן את הגבולות בין דרישות מקצועיות להתעמרות, נבין איך לזהות את הנורות האדומות, ונקבל כלים להתמודדות ולהגנה על עצמנו ועל העובדים שלנו.

הצטרפו אלינו לריטריט עץ החיים – מחזור 2 ביער הסודי בקפריסין

10עד ה-13 ביולי 2025

למה עכשיו?

כי במקום לשחוק את עצמך במרוץ החיים – תוכל למלא את עצמך בכוחות מחודשים.

כי בעלות של סופ"ש במלון בישראל – תקבל חוויה עמוקה ומשמעותית שתלווה אותך הרבה אחרי שתחזור.

כי לפני שהחיים יכריחו אותך לעצור – עדיף לבחור לעצור בעצמך.

וכי בחירה בעצמי – היא גם תרומה לסביבה שלי.

לפרטים ולהרשמה >> לחצו כאן

אנו שנה וחצי לתוך חירום מתמשך, ורבים בארגונים מרגישים אבודים. השחיקה גוברת, תחושת השייכות נעלמת, והאמון – נסדק. מנהלות ומנהלי HR נותרים בחזית – לעיתים בלי כלים, ובלי כיוון.

דווקא עכשיו – לא נוכל להסתפק בעוד ערב גיבוש או הרצאה מעוררת השראה. אנחנו צריכים אסטרטגיה אחרת. אסטרטגיה רב-שכבתית.

בפרק החדש אני מארח את שירה אימרגליק, יועצת אסטרטגית בכירה ומומחית לתקשורת פנים ארגונית, שמביאה הסתכלות רעננה: + איך לנהל את הכאוס ולא רק לשרוד אותו + למה העתיד של משאבי האנוש תלוי ביכולת להחזיק מורכבות + ואיך נבנית תקווה מתוך משבר – לא אחריו אם אתם אחראים על אנשים, מובילים שינוי או פשוט מרגישים שהגיע הזמן למשהו אחר – הפרק הזה בשבילכם.

לפני 17 שנים חזרה ד"ר אילנה טישלר משליחות במקסיקו, בחיפוש אחר תפקיד ניהולי במוסד חינוכי בישראל. כשהגיעה לכפר הנוער בן שמן, היא חשבה שתישאר כחמש שנים – אך התאהבה: במקום, באנשים, ובעיקר במשמעות העמוקה של העשייה החינוכית.

מאז היא מנהלת את הכפר – אבל כפי שהיא אומרת, לא רק היא ממלאת את התפקיד, אלא גם התפקיד ממלא אותה.

כפר הנוער בן שמן הוא הרבה יותר ממוסד חינוכי. עבור התלמידים שלומדים בו כיום – הוא מרחב לצמיחה, הזדמנות ולמידה. עבור הבוגרים – הוא בית שני, שממשיך ללוות גם אחרי סיום הלימודים. אחת לשלושה חודשים, צוות הכפר יוצר קשר עם הבוגרים כדי לשאול לשלומם, לבדוק איך הם מסתדרים – וחלקם אפילו חוזרים פעם בשבוע, בהתנדבות, כדי לתת בחזרה למקום שנתן להם כל כך הרבה.

הכפר קולט תלמידים מכל גוני החברה הישראלית: חלקם מגיעים מתוך בחירה, בגלל ההזדמנויות החינוכיות והחברתיות הייחודיות שהוא מציע. אחרים מופנים על ידי משרד הרווחה, בתקווה לבנות עתיד טוב יותר – למרות הרקע המורכב שממנו באו.

לכבוד פרק 61, אורן ישב לשיחה עם ד"ר אילנה טישלר – על הדרך שהביאה אותה לכפר, על המהות הייחודית של בן שמן, ועל הכוח שיש לחינוך חם, אישי וקהילתי בשינוי מסלולי חיים.

רגע לפני שנצלול לפרק, אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לכנס "מחוסן לתקווה", שאנו בצוות פלוס עורכים לכבוד יום האושר הבינלאומי ב-20 במרץ 2025. הכנס יתקיים בזום, ההשתתפות ללא עלות, וזו הזדמנות עבור כולנו להעמיק על הצעדים לטיפוח התקווה. לפרטים והרשמה – לחצו כאן.

אנחנו נוטים לחשוב על תקווה כמשהו שמביא איתו רק אור ושמחה, אבל האמת מורכבת יותר. תקווה לא מופיעה סתם כך – היא נולדת לרוב מתוך כאב, מתוך חוסר ודאות, מתוך ייאוש. כי כשהכל טוב בחיינו, אנחנו לא ממש חושבים על תקווה ולא ממש זקוקים לה.

ד"ר עודד אדומי לשם, פסיכולוג פוליטי וחוקר בכיר במעבדה לפסיכולוגיה של סכסוכים ופיוס באוניברסיטה העברית, מסביר שלתקווה יש שני פנים: היא גם כוח מניע שדוחף אותנו קדימה וגם דרך מחשבה שמעצבת את הדרך שבה אנחנו רואים את העולם.

אבל יש דבר אחד בטוח – תקווה לא מגיעה לבד. היא דורשת פעולה, עשייה, תנועה. אי אפשר פשוט לחכות שהיא תופיע, צריך לטפח אותה, להשקיע בה, להפוך אותה לכוח שמניע אותנו קדימה. אחרת? זה פשוט חסר תקווה.

יש שיחות שאף אחד לא רוצה לנהל. משוב שלילי לעובד, שימוע לפני פיטורין, או כל שיחה שמוציאה אותנו מאזור הנוחות ומעוררת תחושות קשות כמו לחץ ואשמה. פעמים רבות, אנחנו דוחים את הרגע, מנסים לרכך או אפילו נמנעים מלדבר בכנות – אבל בסוף, זה מתפרץ כמו הר געש.

בפרק הזה אני מארח את יפעת בר-קול גרכט, הבעלים של חברת סלטוז ומומחית בפיתוח הנהלות גלובליות, לשיחה פתוחה על איך לנהל שיחות אמיתיות – Real Conversations. כאלה שלא מתחמקים מהן, אלא ניגשים אליהן עם אותנטיות ושקיפות.

נדבר על למה חשוב לפעמים פשוט לשהות בתוך הקושי במקום למהר למצוא פתרון, ואיך לזהות כשהבעיה היא לא רק בתוכן השיחה – אלא בדינמיקה שחוזרת על עצמה.